admin

יוני 012017
 

איך מתחילים?

תולעים אדומות אוהבות לשכון בקומפוסט, שהוא חומר בתהליך ריקבון והן שונות מתולעי אדמה רגילות אחרות כגון: שלשולים. בכל מקרה תולעים אדומות לא דורשות אדמה כמצע.

רשימת דברים שצריך להכין מראש:
גרעין רבייה של תולעים אדומות.
כלי קיבול (מיכל מחומר עמיד כמו פלסטיק שחייב להיות מאוורר כלומר ללא מכסה שמונע כניסה של חמצן).
מים (בשביל הלחות)
חומר אורגני (שאריות מזון)
מצע (עיתונים רטובים לדוגמא)

אם יש אפשרות אני ממליץ לארגן את המיכל 2-3 ימים לפני שהתולעים מגיעות אליכם. זה מאפשר לשאריות המזון האורגניות להתחיל את תהליך הפירוק, כך ברגע שהתולעים יגיעו הן יוכלו להתחיל לאכול במקום לחכות יום יומיים.

הכנת המיכל:
שימו במיכל מצע בגובה של לפחות 10 ס"מ. החומרים המומלצים הם: נייר עיתון חתוך (לא מנייר מבריק). מעל שימו שאריות חומר אורגני. פירות וירקות יהיו תוספת מבורכת והתולעים האדומות שלכם יודו לכם. התולעים יכולותת לפרק הכול, אך הייתי נמנע לגמרי מהוספה של שאריות בשר, חלב, שומן וחומצה (כמו פלפלים חריפים). לבסוף שימו עוד שכבה של מצע מעל להכול ובנדיבות. אל תשכחו להוסיף מים ליצירת לחות שכן בלעדיהן התולעים לא יוכלו לנשום.

המשך טיפול:
יש לספק לתולעים אדומות כמות מזון בהתאם למה שהן אוכלות ומפרקות. מזון עודף ייעלה את רמת החומציות במיכל והתולעים יברחו, לכן אל תוסיפו מזון לפני שבדקתם שהתולעים עומדות בקצב. אפשר להוסיף מצע יבש עם כלל האכלה מאחר וגם אותו התולעים אוכלות במשך הזמן ובלי קשר הוא מתפרק. ללא מצע, לא יהיה מה שיספוג את המים וישמור על הלחות לאורך זמן המיכל יהיה רטוב מדי ויתחיל להסריח.

קצירת הומוס:
לכל מיכל יש את הקצב שלו, לכן הייתי ממליץ לעקוב אחרי כמות ההומוס שנוצר ומדי כמה שבועות "לקצור" (להפריד) אותו החוצה. אל תשכחו לדשן בעזרתו את הצמחים בבית.

זהו בינתיים,

 Posted by at 19:54
דצמבר 112015
 

תודו שזו אחת השאלות החשובות של כל מי שמתחיל לייצר הומוס. אין אחד שמגדל תולעים אדומות שלא שאל את עצמו כמה הומוס תולעי הקומפוסט הללו מייצרות במשך תקופה מוגדרת. אז כמה פסולת אורגנית תספיק להזין את תולעי הקומפוסט שלי מבלי שאזהם את סביבת המחיה שלהם. אסור הרי לתת לערכי החומציות לעלות יותר מדי לערכים המסוכנים עבורן. אז איך אומרים: "אין כמו מראה עיניים"! אני מצרף את הסרטון הקצר הזה בו תוכלו לראות כיצד פסולת אורגנית הופכת להומוס מזין, תוך תקופה של 20 ימים.

חשוב לומר שמדובר בתולעים אדומות (Eisenia fetida) ובהומוס שהן מיצרות במשך 20 ימים רצופים של ורמיקומפוסטציה (קומפוסט בעזרת חרקים). בסרטון מוצג חתך רוחב של הקרקע, כאשר יש קומפוסט חצי עשוי ונסורת לסירוגין. כלומר, מדובר בשכבה מעל שכבה של קומפוסט, מעליה שכבת נסורת, מעליה שכבת קומפוסט וכך הלאה. מעל כל הערימה הזו הונחו חתיכות של דשא שהתייבש כבר. השימוש בדשא שנקצץ כבר והונח בצד תקופה הוא בכדי למנוע מסה של חום וגזים רעילים עבור התולעים שמשתחררת בעיקר בתקופה ההתחלתית של פירוק החומר האורגני. בקיצור, כל שכבה שתראו בוידאו היא בערך בעובי של כ-2-3 ס"מ. התמונות צולמו כל 10 דקות (באופן אוטומאטי אלא מה!) והוידאו מוצג במהירות של 24 פריימים (תמונות) כל שנייה.

הסרט הזה מעניין בכך שהוא בוחן מה קורה בתוך הקרקע כי אנחנו הרי לא רואים את זה בעיניים אלא רק מבחינים כאשר החלק האורגני נעלם במהירות ואז מופתעים מאוד מהקצב. הטכניקה בה השתמשו מזכירה את במשחק "עיר הנמלים" שכולנו שיחקנו בילדות. טוב אולי לא כולם אבל זה אחד המשחקים החינוכיים המגניבים שהיו אז. שמים אדמה ופסולת אורגנית, במקרה הזה שכבות של קומפוסט ונסורת ומרטיבים את האזור ופשוט נותנים לכל השאר לקרות בזמן שמצלמים. מעניין לראות בעיקר את החלקים של הנסורת שמטבעה היא בהירה יותר, כיצד הם הופכים להומוס שצבעו שחור והריח שלו מזכיר אדמה אחרי הגשם.

הנתונים היחידים שלא מוזכרים הן מה הכמות של התולעים הפעילות במיכל ומה גודלו של המיכל. בכל מקרה עדיין מדובר בסרטון חינוכי ומאוד מגניב!

יאללה תהנו

 Posted by at 16:13
דצמבר 102015
 

שלום לכולם,

בתקופה האחרונה השתמשתי בשק של בנאים (מבד יוטה) בגודל בלה (מטר מעוקב) שבו משתמשים בבנייה וניתן לקנות בכל חנות לציוד וחומרי בניין בכמה שקלים.

 

הומוס ותולעים אדומות בשק

הומוס ותולעים אדומות בשק

שמתי חלק מהתולעים האדומות שם עם הרבה חומר אורגני מרקיב ומה אתם יודעים? ממש ערוץ החיים הטובים…התולעים מתרבות ונראה שהן נהנות מאוד. הן נוהגות לאכלס את החלק התחתון של המשטח וכבר החלו לצמוח כל מיני צמחים ועשבים מתוך השק, מה שמוכיח שהתנאים נעימים גם לצמחים. כרגע שמתי את השק על משטח עם בטון כך שאין להן מה לחפש בחוץ והן לא יוצאות משם. הגשם שיורד מדי פעם מספק את תנאי הלחות הרצויים ומה שנשאר זה לתת להן לעשות את שלהן.

התולעים ייצרו עד עכשיו כבר המון הומוס. איתו אני יכול להשתמש בשביל לשקם ולהצמיח צמחים אחרים בגינה וממש נהדר לראות את הקצב שבהן ההומוס נוצר.

היתרונות של שק כזה הם דבר ראשון זה שהוא זול. שנית מדובר בחומר עמיד שניתן להפוך מצד לצד מדי פעם בקלות. השק מאפשר לתולעי הקומפוסט המון חמצן וכך הן מייצרות הומוס באיכות טובה הרבה יותר. ככל ששטח הפנים עם האוויר גדול יותר כך מתאפשר לגזים המשתחררים בתהליך הפירוק לעזוב יותר בקלות את מקום המחיה של התולעים. התולעים גם לא צריכות להתחרות בניהם על החמצן מה שעוזר לקצב הריבוי שלהן.

כמו שכתבתי השקים האלה יכולים להחזיק בתוכם כמות עצומה של קוב (נפח של 1 מטר) וזה המון הומוס בשביל הצמחים שלי בגינה.

 

חג חנוכה שמח!

 Posted by at 14:50
יוני 032015
 

היום רציתי לכתוב על צואת עופות וההשפעה שלה על ערימת קומפוסט בכלל ועל תולעים אדומות.

לאחרונה אני שומע ומכיר יותר ויותר אנשים שמגדלים עופות מסוגים שונים בחצר, למרות שלרוב מדובר בתרנגולות מטילות מהזן הרגיל. מה לעשות?!, האורבניזציה הכניסה הרבה רעות חולות אל תוך האוכל שלנו, והכול הולך, כל עוד כמובן אפשר למקסם את הרווחים עוד קצת. אז לאנשים נמאס ומי שיכול (נתחיל מזה שרצוי שתהיה לך חצר) מחפש פתרון אחר, שפוי יותר. אותו רצון לחזור לצריכה מתונה יותר של מוצרים מהטבע הגיע גם לתעשיית הביצים. וביצים של תרנגולות מטילות הוא טרנד שהולך ומתגבר בשנים האחרונות. כי מה יותר טוב מלהכין לעצמך ולבני המשפחה חביתה מביצת חופש אמיתית מהלול שלך. זה כבר מזמן לא עיסוק מוקצה של זקנים עם חצר גדולה (שאיכשהו תמיד מסתובב בה גם טווס) ומלאה בג'אנק שלא נגעו בו משלהי שנות השמונים.

 

ביצים

צואת עופות הנקראת גם לשלשת עופות היא תוספת נהדרת לכל ערימת קומפוסט שלא מעורבים בתהליך הפירוק שלה תולעים אדומות או כל חרק אחר.

בערימת קומפוסט רגילה, תוספת של צואת תרנגולות יכולה להאיץ את תהליך "הבעירה", כלומר את הפירוק של החומר האורגני באופן משמעותי. תסלחו לי…. השתמשתי במרכאות במילה הבעירה כי שום דבר לא באמת בוער אלא נפלט חום והרבה.

הפירוק של צואת עופות משחרר אל תוך ערימת הקומפוסט מגוון של מיקרואורגניזמים והרבה מהם, שבתורם מאיצים את תהליך הפירוק בערימת הקומפוסט. בתהליך הפירוק האינטנסיבי של החומרים האורגניים, משתחררת אנרגיית חום רבה. אז מה שקורה זה שהטמפרטורה בעיקר במרכז הקומפוסט עולה ומגיעה אפילו ל-60 מעלות!

מי שאינו משתמש בתולעים אדומות בערימת הקומפוסט שלו אינו צריך לדאוג, אך אילו שכן קרוב לוודאי שחרצו דינן של התולעים למות. למרות היותן יצורים חזקים – התולעים האדומות לא מסוגלות להתמודד עם טמפרטורה כל כך גבוהה לאורך זמן. ברוב המקרים אין לערימת הקומפוסט מגע ישיר עם האדמה ופתחי אוורור ברצפה דרכם יכולות התולעים לברוח כך שהן פשוט "מתבשלות" בתוך המיכל. הסיכוי היחיד שלהן הוא לברוח דרך המכסה או הכיסוי אם אפשר, אבל כל מי שגר בארץ יודע שבימי הקיץ החמים והיבשים זוהי משימת קמיקזה!

בכל מקרה אם אתם בכל זאת רוצים להוסיף צואת עופות לערימת הקומפוסט שלכם והיא כן מכילה תולעים אדומות עשו לעצמכם ולהן טובה. תשאירו את ערימת הלשלשת בחוץ שבועיים-חודש ותנו לה להתחיל להתפרק ולשחרר את רוב החום ורק אז תכניסו אותה למיכל.

אז לכבוד הקיץ שהגיע…

 Posted by at 23:31
מאי 232015
 

לא מעט מיתוסים ואמירות מוטעות צמחו עם השנים בכל הנוגע לתולעים אדומות.
מי שמתעסק בתחום ידע מיד לזהות ועדיין לאילו מביניכם שאינם מכירים אספתי כמה מהיותר שכיחות:

  1. תולעים זה מסריח – זוהי הטעות השכיחה ביותר. אז נכון שלא כולם מתחברים לעניין והרבה אנשים נגעלים למראה תולעים בכלל. את זה אני יכול להבין. כשהיינו ילדים הוקסמנו מעולם החי – כן גם מתולעים. כולנו זוכרים את עצמנו מסתכלים על תולעי שלשול בילדותנו נכון? אבל ככל שהתבגרנו הסביבה לימדה אותנו לקשר תולעים למשהו רע, לתהליכים רקובים. ומי שיצא לו לראות רימות של זבובים (שמזכירים קצת תולעים) או מסרטי אימה בעיקר מבין על מה אני מדבר (כן גם הריח). הקטע הוא שהריח של הומוס שהוא התוצר של התולעים, אמור להריח כמו אדמה אחרי הגשם. כן ממש לא מה שחשבתם! כל עוד שהחומר האורגני מכוסה באדמה והתולעים עובדות עליו ויש חמצן הכול יריח פיקס.
  2. תולעים מביאות מחלות – בתור כלל לחיים, אני בעד לשטוף ידיים לפני שאוכלים וזה ממש לא משנה אם התעסקת עם הומוס ותולעים בגינה, או שהגעת ישירות מהמזגן במשרד. דרך אגב, ברוב המשרדים והבתים יש כמות חיידקים גבוהה באלפי אחוזים מאשר בגינה או בהומוס שאתם נוגעים בו. בכל מקרה תולעים לא מביאות מחלות לבני אדם. הן לא חתול או כלב שירבצו אתכם על הספה בסלון/מיטה. בני אדם חולים מדי פעם מאלף ואחת סיבות ואם אתם טיפוסים לא היגייניים זו כבר בעיה אחרת!
  3. איפה שיש תולעים יגיעו גם עכברים – אם הייתי צריך להמר מה עכבר יעדיף לאכול תולעים אדומות או לחם, בשר וכדומה, הייתי מהמר על האפשרות השנייה. הייתי גם מוסיף שרוב הסיכויים שהוא היה מוצא את זה בתוך הבית שלכם. אם זה לא היה נכון עכברים היו נשארים מחוץ לבתים של אנשים ומסעדות ומחסנים של מזון ונהנים משלל השלשולים שיש בשפע באדמה. זה לא שאם יגמר האוכל אז עכברים יעדיפו לשבות רעב כי תולעים אדומות זה פיכסה. אבל איפה שיש אנשים יש גם מזון בשפע.
  4. תולעים טובעות במים – אם עשויות לטבוע בשלב כלשהו אבל לא כל כך מהר. בכל מקרה הם יעדיפו לא לשחות כי יטבעו תוך כמה דקות. מה שכן, הן יכולות לשחות בתוך בוץ מוצף במים יופי.
  5. תולעים יטיילו לך בבית/בחצר – רוב משקל התולעים הוא מסה של מים (נוזל) שעוזר להן לנשום. התולעים זקוקות ללחות בכדי להתקיים וגם אם תולעת כלשהי תצא ותתחיל לטייל כעבור כמה מטרים (בהנחה והאזור יבש) היא תתייבש ותמות. קחו בחשבון שזה יכול לקרות בכל מקרה רק בלילה כי תולעים אדומות לא סובלות מקור אור כלשהו (שמש, תאורת לילה וכדומה).
  6. אם אתה חותך תולעת לשניים יהיו לך שתי תולעים – אז זהו שלא! תהיה לכם עדיין בדיוק תולעת אחת מתה, רק שעכשיו היא גם חתוכה לשני חלקים. אין לתולעים אדומות (תולעי קליפורניה) היכולת להצמיח איברים מחדש. אולי הן ישרדו אם יחתכו בקצה של הזנב (לא מהצד של הראש כמובן), אבל גם את זה אני אומר ממש בזהירות.
  7. אנשים שמגדלים תולעים הם אנשים מוזרים – עם המשפט הזה אני יכול להתווכח, אבל לא אתחיל, כי למען האמת זה נכון. זה מוזר שאנחנו במיעוט…עדיין….אבל אני מקווה שלא לאורך זמן. הגיע הזמן שאנשים יתעוררו, כי למרות שאנחנו צועדים לעבר מציאות ירוקה יותר בפועל, אנחנו עדיין מזהמים את הסביבה יותר מאי פעם. אני מחכה ליום בו יהיו יותר אנשים שמבינים את הצורך למחזר את הפסולת האורגנית שלנו. זה צריך להתחיל אצלנו בבית, לפני שזה הופך להיות עניין שבשגרה. ויפה שעה אחת קודם!

 יואב 090515 170

 Posted by at 23:53
ינואר 212015
 

החורף עדיין בעיצומו. גל הקור שחלף כאן רק בשבוע שעבר, מזכיר לנו שוב שיכול להיעשות ממש קר שם בחוץ. אני מניח שהרבה אנשים שמגדלים תולעי קומפוסט מחוץ לבית שואלים את עצמם מה עושים בחורף? האם התולעים האדומות שלי ישרדו בעיקר כשהטמפרטורות צונחות קרוב, או מתחת לאפס?

מהסיבה הזו החלטתי להתייחס בפוסט הזה לשאלה החשובה הזו. האמת היא שאם הייתי מקבל שקל על כל פעם שנשאלתי בעניין רק בחודש האחרון….הגדילה לשאול אחת הגולשות ששאלה: "האם ניתן להוסיף בחורף תולעים אדומות לקומפוסטר מחוץ לבית ברמת הגולן? הטמפרטורה יורדת עד 5 מעלות בלילה." אכן טמפרטורה לא שגרתית בארצנו החמימה.

אז רק מהמחשבה על קור של מינוס 5 מעלות אני נעשה רעב ובא לי להשתבלל בבית, להכין מרק מהביל ולשבת מול האח שאין לי, או המפזר חום שיש לי.

רק שתדעו שתולעים אדומות יכולות לשרוד טמפרטורות קיצוניות ממינוס 5 מעלות צלזיוס מחוץ למיכל. בדרך כלל קור קיצוני כמו אצל רוב היצורים החיים גורם להאטה של מערכות הגוף השונות ומשאיר בפעילות מינימאלית רק מערכות חיוניות. אצל תולעים המקרה אינו שונה והן נעשות איטיות הרבה יותר. הן נכנסות למעין "תרדמת חורף" דבר שיש לו השפעה ישירה על כמות ואיכות ההומוס שהן מייצרות שיורדות שתיהן באופן דרמטי. באופן דומה, כל נושא הרבייה נכנס לקיפאון ומתקדם אם בכלל באופן איטי ביותר. לרוב, גם אם מתרחשת רבייה כלשהי נראה עדיין שכמות התולעים יורדת באופן דרמטי. אך, אל דאגה, עם בו האביב ומזג האוויר החמים יותר יתחיל האקשן במיכל בבת אחת בפול גז.

אצלי בחצר לא קר כמו ברמת הגולן אך עדיין קריר למדי ולפנות בוקר הטמפרטורה צונחת קרוב לאפס. יש מספר פרמטרים שאיתם אתם יכולים לשחק על מנת להעלות את הטמפרטורה כמו נפח המיכל, סוג המצע בו אתם משתמשים, מעטפת וכדומה.

נפח המיכל –  ככל שהנפח יהיה גדול יותר נקודת האמצע בתוך המיכל תהיה חמה יותר. מן הסתם יש לתולעים שחיות בתוך מיכל בנפח מטר מרובע יותר סיכוי לשרוד את החורף מאשר תולעים המוחזקות במיכל בעל נפח של 10 סמ"ר.

מצע – הקפידו לשים מצע מבודד כגון קרטון חום, ניירות, קש עושה עבודה טובה מאוד בשמירה על חום.

מעטפת – במקומות בהם יש רוח מאוד חזקה (בהרים) ובטח במקומות בהם יורד שלג – הייתי ממליץ לכסות את המיכל בברזנט, בד יוטה, או כל חומר שלא יאפשר מגע ישיר של רוח ו/או שלג עם המיכל.

לכסות את האדמה במיכל – זה אמור להיות ברור. רצוי לא להשאיר את המיכל פתוח ללא מכסה, למרות שתמיד אפשר לכסות אם משהו. גם אם יש מכסה וגם אם אין – תמיד מומלץ  לכסות את האדמה\בבד או עיתון בכל מצב ולא רק בחורף.

צואה של סוסים/פרות – אני יודע שזה קצת קיצוני. אבל הייתי מוסיף אם יש בסביבה. כל עוד כמובן, שבעלי החיים לא עברו טיפול נגד תולעים. עשוי לחמם ולהזין מאוד. כמובן שאם מחליטים להוסיף צואה אז רק של בעל חיים שאוכל מזון צמחי אורגני ולא בשרי ומעובד (לא כדאי להשתמש בצואה של החתול או הכלב בשום אופן).

זהו בינתיים!

 Posted by at 02:15
אוקטובר 062014
 

לאחרונה שיתף אותי אחד הגולשים בכך שנמלים פלשו למיכל שלו והתחילו להשתלט עליו. הוא גם ציין שנראה שיש הרבה פחות תולעים במיכל ושאל מה כדאי לעשות?אז דבר ראשון, לא צריך להיבהל יותר מדי כי הפתרון די פשוט, והדבר השני הוא שאני באמת חושב שכולנו נאלצנו להתמודד עם זה מתי שהוא.

בדרך כלל במיכלים אצלי שגם ככה עומדים בגינה, הופעה של נמלים במיכל מכל סוג שהוא (לרוב השחורות הקטנות) מזכירה לי שהסביבה לא מספיק לחה והגיע הזמן להוסיף מים. אצלי זה קורה בעיקר בתקופת הקיץ, והדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה היא  פשוט להוסיף מים בכמות הגונה. חשוב לא להיסחף, כי בינינו זה קצת מלחיץ (בעיקר בפעם הראשונה) ולהוסיף יותר מדי מים ובכך להציף את התולעים. אל דאגה הנמלים לא אוהבות את הלחות היחסית ומעדיפות סביבה יבשה, המתאימה הרבה יותר לבניית מחילות.

דרך אגב, לאחרונה מצאתי טיפ מצויין שעזר לי להעיף נמלים שחורות קטנות מהגינה הקדמית שלי. פיזרתי קמח תופח באזור שבו היו. את הקמח הנמלים מביאות לקן ובתנאי לחות הוא פשוט תופח וחוסם את המחילות שלהן כך שלרוב הן פשוט מאבדות עניין ומחליטות להמשיך באזור נוח יותר לעבודה.

סיבה נוספת שעשויה לגרום לנמלים להופיע היא עלייה של ערכים חומציים בסביבת המחיה של התולעים. זה קורה בגלל כמות החומר האורגני המוגזמת ששמנו בתוך המיכל. כנראה שאין מספיק תולעים שיספיקו להפוך את החומר להומוס. החומר האורגני מתחיל להירקב במיכל בשילוב של חמצן והאורגניזמים הקטנים החיים לצד התולעים במיכל ומעלה לשמיים את ערכי החומציות וגם גורר אחריו סירחון לא קטן. שימוש מוגזם בסוגי חומר אורגני גם יכולים להביא למצב הזה. לדוגמא אם אתם שמים כמות גבוהה מדי של מזון חומצי כגון פירות הדר (לימונים, תפוזים וכדומה) בפעם אחת ולא לאורך זמן. הרכבו החומצי מדי של החומר האורגאני פעמים רבות שורף כמו כוויה את עור התולעת הרגיש מדי לערכי חומציות כה גבוהים. לרוב יש לאפשר לחומר אורגני חומצי להירקב בצד לפני שנכניס אותו למיכל ובכך נפחית את "עומס" על התולעים. אותו הדבר לגבי חומרים אורגניים כמו בצל, שום, פלפל חריף. אל תשכחו ששכבת העור של התולעים רגישה מאוד ודרכה מתבצע תהליך הנשימה שכן אין לתולעים ראות.

לכן כללי הברזל אמורים להיות:

  1. תמיד עדיף לשים פחות חומר אורגני ולחכות שיהפוך להומוס ורק אז להוסיף עוד מזון, מאשר להעמיס יותר מדי מזון ו"להחמיץ" את המיכל.
  2. במידה ומעוניינים להוסיף חומר אורגני כדוגמת פירות הדר, בצל, שום, פלפל חריף ועוד כדאי להוסיף קצת בכל פעם ולוודא שזה לא החומר האורגני היחיד שמוסיפים למיכל. ויש לתולעים גם דברים אחרים לנשנש.

זהו בינתיים ותמשיכו לשאול שאלות.

 

 

 Posted by at 00:38
ספטמבר 142014
 
200px-Scolopendra_cingulata_-_D7-08-2291

רבנדל ארסי. יוצר: ערן פינקל

הפוסט הזה מוקדש בעיקר למי שמגדל תולעים אדומות במיכל בחצר כמוני. יש לי בחצר פח זבל שחור, 60 ליטר, כזה שמשמש בדר"כ לאשפה. במיכל גרות בשמחה גדולה תולעים אדומות, שמנות ועסיסיות . אני נוהג לעבוד במיכלים בחצר ללא כפפות, בעיקר כתוצאה מעצלנות, אבל האמת היא שאני מאוד נהנה להרגיש את האדמה בידיים. ואני מקפיד לערבב את האדמה בחלק העליון של המיכל עם מיני מגרפה, כך שאם יש משהו לא רצוי אני אבחין בו לפני שאני מכניס את הידיים פנימה ומתחיל לעבוד.

לפני כמה ימים החלטתי להתחיל לעבוד ללא השימוש במיני מגרפה לפני. כמובן, שדוקא אז צץ משום מקום נדל (מרבה רגליים) ענקי בצבע צהוב, כ-15 ס"מ, שהחליט לעבור לגור במיכל הזה. היו לו זוג מספריים בזנב שהיו בגודל של מזמרה. התגובה הראשונה נבהלתי מהחרק העצום הזה ואחר כך התחלתי לחשוב שאני בעצם לא יודע עליו כלום ואולי אני ניזון מסטיגמות. אז חיפשתי בגוגל מידע עליו…הפנמתי והתחלתי לחשוב איזה מזל היה לי שלא נעקצתי וכמה זה חשוב לטפל בו בהזדמנות הראשונה ולהפיץ את הבשורה.
על הדרך איגדתי כמה עובדות מעניינות על נדלים (מרבי רגליים), אז ככה:

1. השם שלו נגזר מהמילה בלטינית Centipedes שמשמעותה Centi="מאות", Pedere="רגל".
2. חרקים בעלי גוף ארוך, המורכב ממקטעים. לכל מקטע זוג רגליים אחד ובסך הכול מדובר במספר אי זוגי של זוגות רגליים שנע בין 20-300 זוגות. למעשה לא קיים מין של נדל עם 100 רגליים.
3. נחשבים חרקים טורפים.
4. צבעם נע בגוונים של חום-צהוב.
5. גודלם נע בין כמה מילימטרים ל-30 ס"מ.
6. קיימים כמ-3,000 מינים ידועים למדע למרות שלפי הערכות המספר האמיתי הוא 8,000.
7. תפוצתם הגיאוגרפית מגוונת מאוד למרות שרובם שוכנים בעיקר באזורים החמים.
8. זוג הרגליים האחרון ברוב המקרים ארוך יותר מאחרים ומצוייד בטפרים. לעומתם זוג הרגליים הראשון בדומה אצל נחשים הן חדות וחלולות ומשמשות להזרקת ארס.מדובר במנגנון הגנה או התקפה יעיל וזק.
9. כמה מן הנדלים הם בעלי ארס רעיל ונשיכה מכאיבה שמלווה בהתנפחות המקום הננשך הקאות וחום לעיתים עד סכנת חיים ממש.
10. הנדלים חיים מתחת לאבנים וערימות עלים ומחילות בקרקע.
11. במשך היום הם מתחבאים, אך בלילה יוצאים לחפש אחר מזון: חרקים שונים, פרוקי רגליים אחרים ותולעים.
12. בישראל קיימים 4 סוגי נדלים: אצנדל (נדל ארוך רגליים), קטנדל (נדל דק), נדל שונה פרקים (נדליל) ורבנדל ארסי (ארבעים רגל).
13. חרקים טריטוריאליים. בדר"כ ימצא רק אחד במיכל.

 

אני נתקלתי ברבנדל הארסי שהוא בעל 26 פרקי גוף (האחרונים חבויים), אורכו מגיע ל-17 ס"מ. גופו גדול למדי ולכן עמיד יותר בפני התייבשות. כונה בעבר רבנדל. הוא מצוי בכל חלקי הארץ, בעל נשיכה מכאיבה וארס רעיל הגורם לנפיחות, חום והקאות.כשהוא עוקץ הוא מקשית את החלק האחורי שלו קדימה כמו עקרב. עכשיו אני מבין למה הוא בחר לגור במיכל, ושהוא בעצם ניזון בכיף מהתולעים כמו בבופה.

זהו בינתיים, שימו לב לידיים שלכם!

 Posted by at 03:32
נובמבר 142013
 

למי שלא יודע תולעים אדומות ותולעים בכלל מאוד רגישות לויברציות ורעש, זה ממש מכניס אותן לסטרס. לכן בהנחה ואין לכם חצר ואתם עדיין מעוניינים לגדל תולעים אדומות בתוך הבית, כדאי מאוד שתמצאו להן מקום מתאים מוצל ושקט הרחק ממכונות כביסה וייבוש או כל מוצר אחר שמייצר רעש וויברציות. עם זאת, במידה ואין לכם מקום אחר, חוץ ממרפסת הכביסה ואתם מכבסים פעם בשבוע זה בסדר להניח את המיכל בסמוך למכונת הכביסה או המייבש, עדיף כהמ שיותר רחוק מהם ובשום אופן לא עליהם או עם כל מגע כלשהו.

בגדול, תולעים הן יצורים חזקים, שמחזיקים מעמד גם בתנאים קשים. משלו בדואר הוא דוגמא מצוינת להמחשה, בהנחה וכך רכשתם את התולעים האדומות שלכם. זמן השילוח הוא חוויה מאוד לא נעימה עבור התולעים. תקופה היוצרת מתח רב אצלהן. התולעים לרוב מתקהלות באותו מקום במעין כדור ומלבד הצפיפות הגדולה חוות המון ויברציות ורעשים שונים שאינם אופייניים לסביבת בה הן חיות. ניתן לראות זאת הכי טוב, כאשר התולעים מגיעות. לרוב הן פשוט תשושות ונראות חסרות חיוניות. במקרים רבים הן בקושי זזות ואפילו נראות כאילו הן מתות. אל תדאגו הן יחזרו לעצמן מהר מאוד, בדרך-כלל לאחר מנוחה קצרה ואכילה טובה. בכל מקרה, חשיפה שכזאת לרעש ולתזוזות, אין פוגעת בתולעים בטווח הרחוק.

ההסבר הפיזיולוגי מאחורי העובדות הללו, נעוץ כנראה בעובדה שלתולעים אין בכלל עיניים. כן הן לא מסתמכות על חוש הראייה שלהן כלל, אלא על חוש המישוש וחוש הריח. בעצם כל הגוף שלהן משמש כאיבר חישה ענקי אחד רגיש מאוד לכל תזוזה או שינוי בטמפרטורה, לחות וסוג המשטח בתוכו, או עליו הן זוחלות. מאחר והן ממשפחת תולעי האדמה לתולעים אדומות אין צורך בעיניים בדומה לחפרפרות, או לכל ייצור שמעביר את חייו כשהוא זוחל בתוך האדמה ונמנע מאור השמש. כדי לפצות על המחסור בעיניים, הן בעלות חושים מפותחים אחרים כגון חוש הריח וחוש המישוש. התולעים מסוגלות להריח לחות (מים), ומזון ממרחק רב. כמובן, שזה יחסי אליהן ומרחק רב יכול להיות עבורן מרחק של כמה מטרים בלבד. עבור תולעת מרחק זה יכול להיות קריטי שכן הגוף שלהן מכיל אחוזים גבוהים של מיים ובהיעדר תנאי לחות עשויות למות מהתייבשות תוך מספר דקות.

כל הנושא הזה מביא אותי לחשוב, אולי ניתן לקצור את ההומוס מהמיכל בעזרת ויברציות בלבד. כלומר להציב שני מיכלים, התחתון סטטי (נייח) והעליון זז (בשומה לשולחן ויברציות), כאשר מסביב יש חושך יחסי ואין מקור אור כלשהו שיימנע מהן לצאת מההומוס. האם התולעים ינוסו על נפשן ויעברו למיכל הסטטי, המכיל עבורן תנאים מתאימים יותר או שיסבלו בשקט יחסי במיכל הקיים. אני מניח שרוב התולעים יעברו למיכל הנייח וחלק ישארו במיכל הקיים ולכן זו אינה שיטה מספיק טובה. עם זאת עדיין שווה לבדוק את זה ולבצע ניסוי בנושא. אני מניח שהצבת מקור חום או קור בסמוך אליהן במיכל העליון, תתן תוצאות טובות יותר. מה שכן אין לי מושג כיצד יושפעו הביצים כתוצאה ממהלך של שינוי טמפרטורה קיצוני כל כך. הרי המטרה היא לא לחסל את דור ההמשך במהלך. מה שמביא אותי לחשוב שהפתרון הטוב ביותר הוא פשוט לחשוף את המיכל העליון לשמש ישירה או מקור אור (חום) אחר. מקור החום הזה ייבש בהדרגה את המיכל העליון וייתן לתולעים אפשרות לקחת את הזמן ולעבור בנוחות יחסית למיכל התחתון. את הביצים אפשר ורצוי לסנן מאוחר יותר ולהניח אותן במיכל התחתון או מיכל אחר לגמרי בתנאים אידיאליים עבורן.

זהו להיום נשתמע בקרוב!

 Posted by at 09:14
נובמבר 102013
 

לא מזמן נתקלתי בכתבה שמספרת על עיר בשם קולקורד באוקלוהומה ארה"ב, שתושביה קמו בוקר אחד למציאות בה "תולעים אדומות" זיהמו את מיי השתייה. כן דובר על תולעים אדומות שמשתמשים בהן לייצור הומוס (תולעי קומפוסט).

בשל איכות המיים הירודה נאלצה העירייה לסגור מיידית את אספקת המים לתושבים ולשלוח אותם לקבל מים נקיים מהמרכז למצבי חירום שהוקם במיוחד לטיפול בבעיה הזו.

בכתבה מסופר על טים וורד עוזר ראש המשרד לאיכות הסביבה באוקלוהומה שאמר שזיהום של תולעים אדומות הוא דבר שגרתי בחלקים הצפון מזרחיים של ארה"ב.

וורד מאמין שהזיהום התחיל ממפעל טיהור המים של העיר, שם נעשה שימוש במערכת פתוחה של פילטרים. המשרד לאיכות הסביבה אמר לתחנת חדשות מקומית שכנראה יבחושים או זבובים נכנסו לחלק העליון של הפילטר ומצאו את דרכם לחלק התחתון וכך בעצם התחיל המפגע.

התולעים, מסוג תולעי אדמה, הן באורך של כסנטימטר ודומים למרבה רגליים. הוא הוסיף כי חומץ אינו יעיל נגדם ונכון לאותו זמן הם לא זיהו בדיוק מול מה הם עומדים.

אוקיי….נתחיל מזה שהתיאור של התולעים שהטים הזה מתאר בכלל לא דומה לתולעים אדומות ויעיד על זה, כל מי שמתעסק עם תולעים אדומות. מאוד יכול להיות שדובר בכלל על תולעי דם מהסוג שמאכילים איתם דגים והם מסוגלים לחיות במים. תולעים אדומות מהסוג המשמש לייצור הומוס יטבעו בתוך מים והן שייכות בכלל למשפחת תולעי האדמה, כלומר הן זקוקות לאדמה בשביל לחיות. בנוסף הן צריכות איזשהו חומר אורגאני שישמש כמזון מאחר ולא מוזכר חומר כזה זה מחזק את הסברה שלי שמדובר בטעות בזיהוי. בקיצור שטויות.

חוץ מזה, ביצעתי לאחרונה בדיקה של הצלכודות של התולעים ועדיין לא מצאתי תולעת אחת. מאחר ואנו נכנסים לחורף, אמשיך לבדוק אותן מדי פעם ליתר ביטחון.מה גם שאני מאמין, על סמך העבר, שאני אכן אמצא תולעים ברגע שניכנס יותר לחורף והקרקע תהיה לחה הרבה יותר.

לאחרונה הצעתי לתולעים באחד מהמיכלים שלי ענבים ירוקים (עם חרצנים – לא שזה משנה). בכל אופן, לקח להן בערך כשבוע עד שהתחילו בכלל להתייחס אליהם. כרגיל קברתי אותם באדמה כך שהענבים היו מכוסים לגמרי בעומק של כ-3 ס"מ. רק אחרי שהענבים התחילו להרקיב במיכל התולעים התעניינו בהם. אין מה לעשות הכללים כאן הם כמו עם יין טוב – משתבח עם הזמן. זאת תזכורת לכך שבאמת כדאי לתת למזון שמציעים לתולעים קצת להרקיב לפני שמציעים להם או פשוט לתת לו להרקיב במיכל והתולעים ייקחו את הזמן שלהן, אבל בסוף גם הוא ייעלם. חשוב לציין שמרגע שהתחילו "לעבוד" על הענבים הפעילות התגברה מדי יום. נראה היה שהם נהנות מהן מאוד. אבל עדיין הפירות שאצלי מתפרקים הכי מהר ונראה שהתולעים שלי הכי נהנות מהם הם המנגו, מילון ואבטיח.

אחד מהמיכלים שלי הוא פח שחור גדול של זבל שמלא בקומפוסט חצי רקוב והתולעים נהנות ממנו מאוד. אפשר לראות הרבה ביצים והנפח שלו קטן מאוד בשבועות האחרונים. מאחר ואין לי פתחי איוורור בחלק התחתון שלו, נצברו די הרבה מים בתחתית. אז דבר ראשון הפסקתי להוסיף מים בשביל  למנוע הצפה. חוץ מזה, הייתי בטוח שהתולעים ימנעו מלהגיע לתחתית של הפח, אבל נראה כי מדי פעם יש אחת למטה שכנראה יצאה לטבילה. מה שכן כמעט כולן בחלק היבש עושות חיים. השארתי חריץ פתוח בחלק העליון של המיכל בשביל שתהיה זרימה של אויר.

הנושא האחרון הוא התמונות שהבטחתי כבר כמה פעמים שאשים. אני מקווה שהשבוע סוף סוף אגיע לזה. זהו בינתיים :-)

 Posted by at 13:44