אוקטובר 292013
 

הגיע הזמן לדבר קצת יותר בהרחבה על הביצים (קוקונים) של תולעים אדומות. למי שלא ראה אף פעם ביצים של תולעים, או פשוט לא בטוח שמה שהוא רואה זה הדבר האמיתי, צירפתי תמונה ברורה להשוואה. קחו בחשבון שהגוונים השונים של הביצים משתנים מצבע צהבהב-בהיר ועד לצבע חום-כהה. ככל שעובר הזמן הביצה (הקוקון) נעשית כהה יותר.

קצב ההטלה אצל תולעים אדומות אמור להיות די גבוה. מחקרים שונים מצביעים שתולעת אחת עשויה להטיל כל שבוע כ-3 ביצים. מהן צפויים לבקוע כ-3 תולעים צעירות לאחר כ- 21 יום. בהחלט מדובר בקצב מרשים למדי.

קיים קשר ישיר בין המספר של הביצים במיכל שלנו לבין התנאים והחומרים הקיימים בו בזמן נתון. ישנם סוגי מצע וחומרים המועדפים על התולעים וגורמים להטלת ביצים מוגברת כמו לדוגמא: עיסת נייר (שחור לבן) וכמובן קליפות של ביצים.

טמפרטורה, לחות, חמצן, גודל אוכלוסיה, כמות מזון – כולם פרמטרים בעלי השפעה.לעיתים דווקא ההשפעה תהיה הפוכה. הרבה פעמים נראה שקימת דווקא עלייה בכמות הביצים שהתולעים מטילות, במקרים בהם הטמפרטורה יורדת, המצע מתייבש, או מקורות המזון מתמעטים. הסיבה כנראה קשורה למנגנון מובנה כלשהו, בגוף התולעים, שנכנס לפעולה במטרה להבטיח הישרדות של דור ההמשך. קיימים מגדלים שמייבשים בכוונה את המצע של התולעים, או יוצרים מחסור במזון, בשביל להגביר את כמות הביצים ולעודד הטלה באופן מלאכותי.

לתולעים האדומות יצא שם של יצורים עמידים בתנאים קיצוניים, למרבה הפלא, ביצי התולעים (קוקונים), עמידות אפילו יותר. קיימים דיווחים על ביצים של תולעים שהחזיקו מעמד תקופות ארוכות מאוד בתנאי הקפאה. בכל מקרה, ביצי תולעים עשויות לבקוע גם שנים רבות אחרי שהוטלו. על-פי מחקרים שונים אף 30-40 שנה.

הביצה (קוקון) מתחילה את דרכה, כפס רירי המופרש דרך הקליטילום, במהלך ההזדווגות עם תולעת אחרת. הקליטילום הוא נקב בגחון התולעת, המיועד להזדווגות ולהטלת ביצים. שתי התולעים מחליפות ביניהן זרע. כזכור תולעים הן יצורים דו-זיווגיים כלומר, בעלי איברי רבייה זיכריים ונקביים, אך עדיין אצל רוב מיני התולעים, צריך 2 תולעים לתהליך ההזדווגות. אחר כך התולעים נפרדות זו מזו ומשחררות מכל קלטילום תערובת המשמשת להתקשות של המעטפת החיצונית של הביצים. הפס "המחוזק" הזה מחליק מגוף התולעת, כאשר הוא אוסף בדרך, תאי זרע וביציות. ברגע שהוא משתחרר לגמרי מגוף התולעת ואינו נוגע בו עוד, שני הקצוות של הביצה נאטמים. אם תסתכלו ממש מקרוב על ביצה של תולעת אדומה תוכלו בקלות להבחין בקצוות המעוגלים כלפי מעלה וממש לדמיין את התהליך. אם יצא י, אולי אצליח לתעד מתי שהוא את התהליך בסרטון.

ידוע שתולעים שבקעו מביצים בתוך חומר מסויים, יהיו בעלי העדפה ברורה לאותו חומר בהמשך חייהן, בניגוד לתולעים, שנחשפו אל אותו חומר מתי שהוא במהלך החיים ולא בקעו אל העולם בתוכו. לדוגמא: במידה וקנית תולעים אדומות וגידלת אותן במצע של נייר עיתון ואחר-כך החלטת לשנות את המצע לשאריות אורגניות מהמטבח. רוב הסיכויים, שהתולעים יתרעמו על כך ובמקרים קיצוניים, אולי אפילו, ינסו לברוח מהמיכל. במצב כזה, אם יש לכם סבלנות להמתין, תמיד אפשר להוסיף לאותו מיכל, ביצים של תולעים שעדיין לא בקעו ולחכות "שיגדלו" אל המיכל הזה. הן יסתגלו בקלות יותר לתנאים החדשים, מאשר תולעים ותיקות.

אני חושב שדי מיציתי את הנושא, אז נשתמע בפעם הבאה ;-)

 Posted by at 13:28
אוקטובר 212013
 

אני בטוח שחלק מכם שואל את עצמו מדוע צבע הגוף של התולעים האדומות אינו אחיד, גם אם מדובר בתולעים מאותו מיכל? ומה זה אומר? האם זה מצביע על בריאות לקויה? האם זה מרמז שאין מספיק חמצן? שהטמפרטורה גבוהה מדי או נמוכה מדי? אולי הן בכלל חולות והולכות למות? אז דבר ראשון, תנו לי להרגיע אתכם, זה לא אומר כלום על הבריאות של התולעים שלכם. יש כלל אצבע אחד פשוט, שכדאי לזכור בנוגע אל התולעים: כל עוד הן זזות ופעילות הכול תקין, אבל אם התולעים נראות עייפות וכבדות – זה כבר צריך "להדלליק נורה אדומה", משהו לא בסדר.

 צבע הגוף של תולעים אדומות יכול לנוע בטווח די רחב, בין גוון אדום-סגול כהה, לבין גוון צהוב-שמנת בהיר. מדי פעם ניתן אפילו להבחין אצל תולעים מסוימות, בפרופיל פסים יחודי ושונה. הדבר שכן קבוע ומשותף לכל התולעים האדומות, הוא הגוון הצהבהב באזור קצה הזנב.

 עם הזמן הבחנתי, שהצבע של התולעים מאותו מיכל, מושפע מאוד, מהמיקום במיכל בו הן נמצאות. נראה, שהתולעים שנמצאות באזורים לחים ורטובים יותר (לרוב בחלק התחתון של המיכל) מקבלות גוונים בהירים יותר, מאשר התולעים שנמצאות קרוב לפני השטח. אני לא בטוח מדוע? יכול להיות שזה תוצאה ישירה של ספיגה גבוהה יותר של מים בגוף של התולעת (הרי הגוף של התולעים הוא כמו ספוג ו-90% ממנו עשוי מים). המים שנספגים מותחים את גוף התולעת, כך שנראה כאילו מדובר בתולעת בהירה יותר. אולי, בכלל מדובר ברמות ההמוגלובין משתנות, אני לא בטוח.

 אצל תולעים אדומות קיים פיגמנט של צבע שהולך ונעשה דומיננטי יותר ככל שהן מתבגרות. תבחנו פעם תולעים קטנות שבקעו לא מזמן מהביצה. הן תמיד נראות בגוונים בהירים הרבה יותר לפעמים אפילו ממש לבן-שמנת. ככל שהן מתבגרות הן מקבלות גוונים חזקים יותר ויותר ועד שהן הופכות לבוגרות רישמית (כלומר מקבלות את הטבעת הרחבה יותר סמוך לאזור הפה). פעם ראשונה שיצא לי לראות תולעים קטנות מאוד, אפילו לא הייתי בטוח שמדובר בתולעים אדומות. חשבתי שאלה טפילים מסוג אחר, או תולעים מזן אחר שאיך שהוא "תפסו טרמפ" על האוכל והתנאים של 5 כוכבים שהיו במיכל. החלטתי שאני משאיר אותן בפנים רק בשביל לראות מה קורה. איזה מזל שעשיתי את זה. יכולתי לחסל דור שלם של תולעים בהחלטה פזיזה אחת.

 בעניין אחר. את המיכל של התולעים האדומות, הכי ותיק שלי, איחדתי למיכל חדש יותר. התולעים בפנים עבדו על הקומפסט במשך חודשים וכבר מיצו את החומר. כמובן שלא הוספתי עוד חומר אורגאני ואיפשרתי להן לעבוד על החומר האורגאני שכבר היה בפנים עד שנפכו את כולו להומוס. ומה אתם יודעים, קיבלתי הומוס איכותי ביותר. אבל עוד לא קצרתי אותו, החלטתי שאתן להן לסיים לייצר הומוס במיכל החדש יותר, שכרגע מכיל את התערובת שלו ובנוסף את ההומוס מהמיכל הישן יותר. רק כשהן יסיימו לעבוד על הקומפוסט ויהפכו את כולו להומוס, אקצור את הכול.

אז מאחר והתפנה לי בעצם מיכל. חשבתי לעצמי, שבאמת הגיע הזמן לנצל את זה בשביל לצלם תמונות למדריך בשלבים, איך להתחיל מיכל חדש? רעיון יפה תודו. מה שנשאר עכשיו זה רק להוציא את זה לפועל.

 Posted by at 07:51
אוקטובר 162013
 

הפוסט הזה הוא המשך לפוסט "האדניות שלי שורצות תולעים אדומות" בו גיליתי, כי חלק מהתולעים שלי הגרו אל האדניות בגינה, כלומר עברו מרחק של כ-10 מטרים מאזור המיכלים שלהם. זה די מדהים, כשחושבים על זה , עבור חרק שנמנע כמו ממגפה מאור ומתנאים של מחסור בלחות לגמוע 10 מטרים. המשמעות היא שהן "הריחו" או זיהו באופן כלשהו את ההמצאות של מיים וקומפוסט במצב ריקבון מתקדם באדניות. השרלוק הולמס שבי מוכן להמר שמדובר בשעות הלילה החשוכות והלחות יותר. בעיקר אם מדובר בחודשי הקיץ החמים.

אז בהקשר ישיר לפוסט ההוא, החלטתי שהגיע הזמן (בייחוד עם החורף הקרב ובא עלינו), לשים "מלכודות" מפתות שילכדו את אותן תולעים אדומות, שיחליטו כפי הנראה לטייל להנאתן בחצר, כאילו היה מדובר בטיילת ת"א. אני רק יכול לתאר לעצמי, שסוגי תולעים נוספים כדוגמת שלשולים יקפצו לביקור וימשכו אל המלכודות כמו שדב נמשך לדבש. למען הסדר הטוב, כאן המקום לציין, שהמלכודות לא יפגעו בתולעים אלא להפך הם יצילו תולעים טועות מהתייבשות לפי דעתי. את התולעים האדומות שיגיעו אשחרר חזרה לאחד המיכלים ואת החרקים האחרים, כדוגמת שלשלולים, אשחרר למקומות אחרים, שיהוו סביבה אידיאלית בשבילהם.

אז החלטתי להציב 3 מלכודות במקומות אסטרטגיים שונים בחצר. מקומות אליהם יש סבירות גבוהה לדעתי שתולעים יגיעו, או יעברו בדרכן למקום אחר. המקום הראשון הוא סמוך למיכלים שלי בשביל לראות האם, כמו שאני חושד, יש תנועה של תולעים בין המיכלים? המקום השני והמתבקש הו כמובן גיזרת האדניות בחצר שם גיליתי פעם שעברה את התולעים האדומות (בדוק שהתולעים האלה לא היו שלשלולים). המקום השלישי שנבחר הוא סמוך לערימת קומפוסט שאמור להיות נקי לגמרי מתולעים. למרות, שעכשיו אני כבר לא בטוח בזה.

אני מתכוון להשתמש באדניות ריקות כמלכודות. את כל 3 האדניות הריקות אמלא באותה תערובת. קומפוסט די רקוב המעורבב עם צואת סוסים ישנה ש"ישבה" בחוץ כמה שבועות בשביל להגדיל את האטרקטיביות שלה. את המלכודות אדאג להשקות מדי פעם ולשמור על לחות וטמפרטורה מתאימה. פעם בשבוע אבדוק האם יש התפתחות ואדווח את כל הממצאים באופן מרוכז פעם בחודש פלוס מינוס, אל תתפסו אותי בלשון. אני באמת מאמין שאמצא מספר תולעים כל שבוע.

אני נותן לניסוי הזה תקופה של חודשיים. אני חושב שזו תקופה מספיק ארוכה, בכדי לבחון את הנושא. במידה ויהיו התפתחויות מעניינות אולי אחליט להאריך את הניסוי נניח בחודש נוסף, אבל במידה ולא יהיו התפתחויות בכלל, או שאחליט מאיזו שהיא סיבה שמיציתי ואין טעם להמשיך, אוסיף את תכולת האדניות לקומפוסטר רציני יותר. את הקומפוסטר הזה בניתי בעזרת שתי ידיי השמאליות ועזרה גדולה של חבר ואני מאוד מאוד גאה בו. ממש עכשיו סיימנו לבנות אותו מעץ ואני מנסה להתאפק עד שאתפנה לכתוב עליו פוסט יפה כזה עם תמונות, כמו שמגיע לו. אז בלי נדר, ארחיב עליו מתי שהוא בעתיד הקרוב.

אני חושב שאתחיל לעשות ניסוי קבוע. מן בדיקה בין שני סוגי אוכל שונים A ו-B מהו המזון הכי טוב עבור התולעים שלי. כבר דיברתי על זה בעבר, לתולעים יש העדפה ברורה לאוכל שהם רגילים לאכול. זאת אומרת, שגם אם קראתם איפה שהוא, שקיים מזון מומלץ ואיכותי יותר אל תתפתו לעבור אליו, ולהציע רק אותו.  ההשלכות של פעולה כזו עשויות להגיע במקרים קיצוניים לתגובה חריפה במיוחד, אפילו עד ניסיון נועז לבריחה מהמיכל. לכן, במידה ואתם מעוניינים לעבור מתערובת מזון אחת לאחרת, עשו זאת בהדרגה. תתחילו מכמות קטנה מאוד של התערובת החדשה עם כמות גדולה מאוד של התערובת הישנה ותחליפו בכמויות במשך הזמן. מה שבטוח הוא שהטעם אינו עובר בתורשה ועבור תולעים שזה עתה בקעו לא תהיה שום בעיה לאכול תערובת חדשה.

 

 

 Posted by at 12:16
אוקטובר 092013
 

כמה שאני אוהב את הסתיו. האויר הנקי, הגשם הראשון, הבגדים הארוכים, ציפורים נודדות וכוס מרק חם כשקר בחוץ והרגשה שהנה מגיע לו הגשם ושוטף את הכול. אין מה לומר, אני אוהב לעבוד בגינה וללכלך את הידיים, זה מרגיע אותי ונותן לי תחושה טובה של הרמוניה ושלווה. התקופה הזו של תחילת הסתיו, בה הימים מתקצרים, הרוח מתחזקת והמעלות צונחות בבת אחת, הם בגדר חגיגה אמיתית בשבילי וסיבה מצוינת לצאת לעבוד בחצר.

אני כבר די הרבה זמן חושב ליצור מגדל תולעים בחצר, אבל החלטתי שאדחה את זה בכמה חודשים, עד שאעבור לחצר משלי. מגדל תולעים זה בעצם איזשהוא מבנה מחומר עמיד כמו צינור פלסטיק באורך של מטר וחצי, קוטר כ-10 ס"מ, המשמש לניקוז ואינסטלציה בבתים. הצינור יהיה מקובע עמוק באדמה ופתוח משני צידיו. עומק של 40-50 ס"מ בתוך האדמה יהיה אידיאלי. דרך הצד העליון נוסיף קומפוסט וחומר אורגני לפי הצורך, בשביל למשוך את התולעים פנימה. התולעים יהיו חופשיות להיכנס, לצאת ולנוע כרצונן לכל מקום בסביבת הצינור כולל האדמה מסביב. בצורה זו אוכל לעקוב ולהבין טוב יותר תהליכים שונים בסביבות פתוחות ואת הבחירות של התולעים. מדוע הן בוחרות להתרכז בסביבה מסויימת? מדוע הן בוחרות להתחפר בעומק מסויים? מתי זה קורה?

ההבדל בין המערכת הזו למערכות וסביבות אחרות שאני מתפעל כרגע, הוא העובדה שמדובר במערכת פתוחה באמת. הרי לא רק תולעים יכולות לעבור, אלא כל חרק אורגניזם אחר. פתאום עלתה בי המחשבה, איך אתמודד אם מצב בו תחליט איזו חפרפרת להתמקם בגינה ולהתייחס למערכת כאל מזנון מהיר. היא בקלות תוכל להחריב את המערכת ולטרוף את כל התולעים האדומות שם. החלטתי, שכשנגיע לגשר נחצה אותו ושעד אז בטח כבר אמצע פתרון מתקבל על הדעת. אולי אוכל לשים איזו שהיא מסננת שתהיה מחומר חזק מספיק דרכו יוכלו התולעים לעבור פנימה ולהסתתר, מבלי שלטורפים כדוגמת החפרפרת, תהיה גישה אליהם.

ככל שאני חושב על זה, הרעיון להקים את המגדל דווקא בתקופת הסתיו-חורף, נראה לי הגיוני ונכון יותר. הרי לתולעים יהיו שפע של מים מזוקקים (מים ללא חומרים מומסים בתוכם ) לגמרי וללא הגבלה. אין מים יותר טובים למטרת ייצור הומוס איכותי מאשר מים מזוקקים. אם הם לא היו עולים כל כך הרבה כסף הייתי משתמש רק בהם. שמעתי כבר על כל מיני שיטות משונות ליצירת "מים מזוקקים" כמו להרתיח מים, או איסוף מים שיוצאים מהמזגן וכולם ללא יוצר מהכלל אינן יוצרות מים מזוקקים. הרתחת מים ועיבוי הנוזלים אינה גורמת למים לאבד את המינרלים וגם מים מהמזגן מלאים במתכות ואבק כך שגם הם לא נמצאים בהגדרה של מים מזוקקים.

הדרך הטובה ביותר לדעתי להשיג מים מזוקקים היא לאגור מי גשמים – מה גם שזה מאוד זול. אבל, למרבה ההפתעה, הנה בא המחוקק הישראלי וחוקק חוק האוסר על אנשים לאגור מי גשמים – לא ברור לי למה? כך שכל מי שאוסף מי גשמים מוגדר כעבריין על פי חוק ולא יוכל להגיד להגנתו שלא ידע, מפני שאי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש וכל זה. כאן המקום לציין שבתור אזרח שומר חוק אינני מעודד את התופעה של אגירת מי גשמים ואני ממליץ לאנשים להימנע מאגירת מי גשמים בכל היקף שהוא. הסיבות היחידות שאני יכול להעלות על דעתי הן גישה של אנשים למים עומדים מזוהמים או מביאי יתושים ומחלות.

בכל מקרה כבר תכננתי את העמוד ואני יודע בדיוק מה אני צריך. צפו לעדכונים נוספים ברגע שיהיה רלוונטי.

 Posted by at 11:32
אוקטובר 032013
 

אתמול החלטתי לרוקן כמה עדניות שהושקו במים ע"י הבן שלי. במסגרת השקיית העציצים בגינה שהוא אחראי עליהם. בתוך אדניות הפלסטיק האלה שכב לו בנחת קומפוסט חצי רקוב מלא בעשבים שוטים. המטרה שלי היתה לערבב את הקומפוסט להכניס חמצן, להוסיף עוד קומפוסט,לפזר מעט הומוס ולשתול בהן פרחים. הייתם צריכים לראות את הפרצוף שלי כשגיליתי בשתיהן תולעים אדומות ושמנמנות, איזו הפתעה!

לא ברור לי מהיכן הגיעו, אבל אני רק יכול לשער שעשו מרחק של כ-10 מטרים ממיכל הקומפוסט הקרוב. הוכחה נוספת עד כמה הן עמידות וקשוחות. זה מתקשר לי בדיוק לפוסט "תולעים אדומות בירקות שלי". בפוסט הזה כתבתי שאני מתחיל לגדל ירקות בתוך מיכל קומפוסט בכדי לבדוק האם הירקות והתולעים יכולים לחיות יחד בהרמוניה ומה תהיה ההשפעה שלי התולעים על הירקות. אז נראה שהתשובה הגיעה מכיוון לא צפוי והירקות יכולים לשגשג לצד התולעים האדומות. למרות זאת עדיין אמשיך את הניסוי הקטן שלי ואעדכן ברגע שיהיו תוצאות.

אני רק יכול לנחש, שלפחות זוג תולעים אחד (במידה והתרבו ואם לא כל חמש התולעים) עשה את כל הדרך לאדניות לאחר מספר ימים בהם נעדרתי מהבית וכנראה שבאותו זמן האדניות היו לחות יותר מאשר המיכלים בהן אני מגדל את התולעים. כמובן, שברגע שחזרתי הוספתי מים לכל המיכלים.

קצת בנושא אחר. אתמול כשבדקתי את אחד מהמיכלים, מצאתי 2 תולעים באמצע תהליך ההזדווגות. לצערי אין תמונות, מאחר שלא הייתי מוכן עם המצלמה ולא רציתי להכניס אותן לסטרס מיותר. החלטתי שאני מחזיר אותן למיכל ושמעתה והלאה אצטרך להיות ממוכן תמיד אם המצלמה. גם ככה, לא יזיקו לבלוג הזה כמה תמונות להמחשה. אני באמת צריך לבדוק אם יש למצלמה שלי אפשרות צילום מקרו, שמתאים בדיוק לצילום של אובייקטים קטנים מאוד כמו חרקים וכדומה. במקרה הכי גרוע, אשדרג למצלמה חדשה. הילדים קטנים ואנחנו בתקופה שגם ככה מצלמים כל הזמן. את רוב הצילומים אני עושה דרך האייפון אבל האיכות על הפנים.

שבוע שעבר היו אצלנו אורחים. כמו רבים אחרים הם מעולם לא נחשפו לעולם המופלא של התולעים האדומות. וההקשר היחיד שלהם לקומפוסט תולעים (הומוס), היה מלווה בהרבה חשדות ודעות קדומות. למשל, הם היו בטוחים שהתהליך עצמו מסריח מאוד, כמו בתהליך הריקבון של מזון שנאגר בפח הזבל בבית עם המיץ והכול. הם היו ממש מופתעים כשקירבתי לאף שלהם הומוס שזה עתה נוצר וביקשתי מהם להריח אותו, בטענה ש"יש לזה ריח של אדמה אחרי הגשם". אחר כך הגיע מבול של שאלות, שעניתי עליהן בסבחנו כמו שהייתם מצפים מ"מקצוען אמיתי". אם הצלחתי לקרב אחד מהם לעולם התולעים האדומות עשיתי את שלי ואם משהו מהם יתחיל לייצר הומוס אז בכלל יצאתי גדול.

זה מדהים אותי כל פעם מחדש, איך ילדים ניגשים לנושא בסקרנות גדולה ורצון לגעת, לחקור וללמוד, בעוד שהמבוגרים נוטים להיגעל ולשלול ממש לא בצדק (כמה אוביקטיבי מצידי :-)). איפשהו במהלך החיים אנחנו לומדים לחשוב על הטבע שסביבנו ובמיוחד על תולעים כעל משהו מבחיל שצריך להשמיד ויפה שעה אחת קודם. כל מי שזוכר את הפרסומת המפורסמת משנות ה-80 נגד עישון בה הסיגריות הופכות לתולעים יסכים שהיא הגעילה הרבה אנשים ולכן כל כך הרבה מהם זוכרים אותה. מה שכן, ההקשר הזה דווקא לתולעים משחק על משהו שמובנה במנגנונים הכי בסיסיים שלנו. קראתי פעם איזה מחקר שבדק מדוע יש דברים מאוד מסויימים שמגעילים אנשים בעוד שאחרים לא. המסקנה היתה שיש לבני אדם רתיעה, כחלק ממנגנון הישרדותי קדום, מכל דבר שמזכיר מחלה. תחשבו שנייה ממה אתם נגעלים. לרוב זה מהפרשות כמו נזלת, מוגלה, חרקים שהקיום שלהם מצביע על מחלות ובכללם תולעים שעשויים להזכיר בשר רקוב. מדובר בהחלט באבחנה מעניינת.
אז נכון, יש תולעים כמו רימות של זבובים שהן גועל נפש ובאמת מפגע תברואתי, אבל לעומתן יש את התולעים האדומות שעוזרות לנו להפוך את הזבל שלנו למשהו מזין בריא ומשקם עבור הסביבה.

 Posted by at 12:52