אוקטובר 032013
 

אתמול החלטתי לרוקן כמה עדניות שהושקו במים ע"י הבן שלי. במסגרת השקיית העציצים בגינה שהוא אחראי עליהם. בתוך אדניות הפלסטיק האלה שכב לו בנחת קומפוסט חצי רקוב מלא בעשבים שוטים. המטרה שלי היתה לערבב את הקומפוסט להכניס חמצן, להוסיף עוד קומפוסט,לפזר מעט הומוס ולשתול בהן פרחים. הייתם צריכים לראות את הפרצוף שלי כשגיליתי בשתיהן תולעים אדומות ושמנמנות, איזו הפתעה!

לא ברור לי מהיכן הגיעו, אבל אני רק יכול לשער שעשו מרחק של כ-10 מטרים ממיכל הקומפוסט הקרוב. הוכחה נוספת עד כמה הן עמידות וקשוחות. זה מתקשר לי בדיוק לפוסט "תולעים אדומות בירקות שלי". בפוסט הזה כתבתי שאני מתחיל לגדל ירקות בתוך מיכל קומפוסט בכדי לבדוק האם הירקות והתולעים יכולים לחיות יחד בהרמוניה ומה תהיה ההשפעה שלי התולעים על הירקות. אז נראה שהתשובה הגיעה מכיוון לא צפוי והירקות יכולים לשגשג לצד התולעים האדומות. למרות זאת עדיין אמשיך את הניסוי הקטן שלי ואעדכן ברגע שיהיו תוצאות.

אני רק יכול לנחש, שלפחות זוג תולעים אחד (במידה והתרבו ואם לא כל חמש התולעים) עשה את כל הדרך לאדניות לאחר מספר ימים בהם נעדרתי מהבית וכנראה שבאותו זמן האדניות היו לחות יותר מאשר המיכלים בהן אני מגדל את התולעים. כמובן, שברגע שחזרתי הוספתי מים לכל המיכלים.

קצת בנושא אחר. אתמול כשבדקתי את אחד מהמיכלים, מצאתי 2 תולעים באמצע תהליך ההזדווגות. לצערי אין תמונות, מאחר שלא הייתי מוכן עם המצלמה ולא רציתי להכניס אותן לסטרס מיותר. החלטתי שאני מחזיר אותן למיכל ושמעתה והלאה אצטרך להיות ממוכן תמיד אם המצלמה. גם ככה, לא יזיקו לבלוג הזה כמה תמונות להמחשה. אני באמת צריך לבדוק אם יש למצלמה שלי אפשרות צילום מקרו, שמתאים בדיוק לצילום של אובייקטים קטנים מאוד כמו חרקים וכדומה. במקרה הכי גרוע, אשדרג למצלמה חדשה. הילדים קטנים ואנחנו בתקופה שגם ככה מצלמים כל הזמן. את רוב הצילומים אני עושה דרך האייפון אבל האיכות על הפנים.

שבוע שעבר היו אצלנו אורחים. כמו רבים אחרים הם מעולם לא נחשפו לעולם המופלא של התולעים האדומות. וההקשר היחיד שלהם לקומפוסט תולעים (הומוס), היה מלווה בהרבה חשדות ודעות קדומות. למשל, הם היו בטוחים שהתהליך עצמו מסריח מאוד, כמו בתהליך הריקבון של מזון שנאגר בפח הזבל בבית עם המיץ והכול. הם היו ממש מופתעים כשקירבתי לאף שלהם הומוס שזה עתה נוצר וביקשתי מהם להריח אותו, בטענה ש"יש לזה ריח של אדמה אחרי הגשם". אחר כך הגיע מבול של שאלות, שעניתי עליהן בסבחנו כמו שהייתם מצפים מ"מקצוען אמיתי". אם הצלחתי לקרב אחד מהם לעולם התולעים האדומות עשיתי את שלי ואם משהו מהם יתחיל לייצר הומוס אז בכלל יצאתי גדול.

זה מדהים אותי כל פעם מחדש, איך ילדים ניגשים לנושא בסקרנות גדולה ורצון לגעת, לחקור וללמוד, בעוד שהמבוגרים נוטים להיגעל ולשלול ממש לא בצדק (כמה אוביקטיבי מצידי :-)). איפשהו במהלך החיים אנחנו לומדים לחשוב על הטבע שסביבנו ובמיוחד על תולעים כעל משהו מבחיל שצריך להשמיד ויפה שעה אחת קודם. כל מי שזוכר את הפרסומת המפורסמת משנות ה-80 נגד עישון בה הסיגריות הופכות לתולעים יסכים שהיא הגעילה הרבה אנשים ולכן כל כך הרבה מהם זוכרים אותה. מה שכן, ההקשר הזה דווקא לתולעים משחק על משהו שמובנה במנגנונים הכי בסיסיים שלנו. קראתי פעם איזה מחקר שבדק מדוע יש דברים מאוד מסויימים שמגעילים אנשים בעוד שאחרים לא. המסקנה היתה שיש לבני אדם רתיעה, כחלק ממנגנון הישרדותי קדום, מכל דבר שמזכיר מחלה. תחשבו שנייה ממה אתם נגעלים. לרוב זה מהפרשות כמו נזלת, מוגלה, חרקים שהקיום שלהם מצביע על מחלות ובכללם תולעים שעשויים להזכיר בשר רקוב. מדובר בהחלט באבחנה מעניינת.
אז נכון, יש תולעים כמו רימות של זבובים שהן גועל נפש ובאמת מפגע תברואתי, אבל לעומתן יש את התולעים האדומות שעוזרות לנו להפוך את הזבל שלנו למשהו מזין בריא ומשקם עבור הסביבה.

 Posted by at 12:52

 שלח תגובה

(required)

(required)

באפשרותך להשתמש בתגיות ובתכונות הבאות ב- HTML: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>